≡ תפריט

מחשבות מהוות את הבסיס של כל בן אנוש, וכפי שציינתי לא פעם בטקסטים שלי, יש להן פוטנציאל יצירתי מדהים. כל מעשה שבוצע, כל מילה שנאמרה, כל משפט שנכתב, וכל התרחשות הוגה תחילה לפני שהתממשה במישור החומרי. כל מה שקרה, מתרחש ויקרה, התקיים תחילה בצורת מחשבה לפני שהתבטא פיזית. בכוח המחשבה אנו אפוא מעצבים ומשנים את המציאות שלנו, כי אנחנו הם עצמנו היוצרים של היקום שלנו, החיים שלנו.

ריפוי עצמי באמצעות מחשבות, האם זה בכלל אפשרי?

הרוח שולטת בחומר ולא להיפך. המחשבות שלנו הן המדד לכל הדברים ומשפיעות על הנוכחות הפיזית שלנו בכל עת. מסיבה זו, המחשבות שלנו הן קריטיות גם לבריאותנו. אם כל הבסיס האנרגטי שלנו מועמס כל הזמן על ידי תהליכי חשיבה שליליים, אז במוקדם או במאוחר תהיה לכך השפעה מתמשכת מאוד על הגוף הפיזי שלנו. מחשבות מורכבות ממצבים אנרגטיים ולאלו יש יכולת להשתנות אנרגטית. מצבים אנרגטיים יכולים להתעבות ולהתעבות. דה-צפיפות מתרחשת כאשר אנו מאכילים את המציאות שלנו עם מסלולי מחשבה בעלי רטט/אור/חיובי גבוה. בדרך זו אנו מגבירים את רמת הרטט שלנו, רוטטים בתדר גבוה יותר וכך משפרים את המבנה הפיזי והנפשי שלנו. דחיסה אנרגטית נוצרת כאשר אנו נמצאים בהדהוד עם שליליות/אנרגיה צפופה. אם מישהו נותן לגיטימציה לשליליות בצורה של טינה, קנאה, קנאה, חוסר שביעות רצון, כעס וכו' במוחו שלו לאורך תקופה ארוכה, אז זה מוביל לצפיפות מתמשכת של הלבוש העדין שלו. אז אפשר היה לדבר גם על חסימה אנרגטית או אינטלקטואלית. השדה הנפשי שלך הופך להיות צפוף יותר ויותר, עומס יתר על המידה, מה שמוביל לאחר מכן להיחלשות של המערכת החיסונית שלך. לאחר מכן הגוף האנרגטי מעביר את הזיהום הזה אל הגוף הפיזי, מה שעלול לגרום למחלה. מה שאתה חושב או מה שאתה מאמין בו ומה שאתה לגמרי משוכנע בו תמיד יוצר את המציאות שלך.

ריפויהגישה של האדם עצמו תמיד באה לידי ביטוי כאמת ביסוד הקיומי של האדם עצמו. לדוגמה, אם אני משוכנע בתוקף שאני חולה או יכול לחלות ומאמין בזה ב-100%, אז זה מגדיל מאוד את ההסתברות למחלה. איך זה צריך להיות אחרת? כל חייו של בן אדם, כל המציאות של בן אדם מורכבת אך ורק מתודעה, מחשבות, שמורכבות בעצם ממצבים אנרגטיים. אם נתמקד כל הזמן במחשבות על מחלה אז הבסיס האנרגטי שלנו קולט את המידע הזה, היקום שלנו יגרום לנו לחוות את המחלה הזו. ככל שאנו מתרכזים בתדירות גבוהה יותר בקו המחשבה המקביל, כך מתבטא דפוס נפשי זה חזק יותר במציאות שלנו. זה קורה בגלל חוק התהודה, מכיוון שהחוק האוניברסלי הזה מבטיח שאנרגיה תמיד מושכת אנרגיה באותה עוצמה.

את מה שאנחנו מתמקדים בו, אנחנו שואבים לתוך חיינו. וככל שאתה מתרכז במשהו לעתים קרובות יותר, כך הוא מסמן יותר את הקיום שלך. למשל, אם אני חושב על רגעים טרגיים בעבר ונהיה עצוב בגלל זה, אז יש לי הזדמנות לשים את זה בצד ולהשתחרר מהייסורים הנפשיים האלה. אבל ככל שאחשוב על המצב הזה לעתים קרובות יותר, ככל שאאפשר את העצב הזה יותר, כך התחושה הזו תעשה את עצמה יותר בחיי. התחושה גוברת ומשפיעה יותר ויותר על הגוף שלך. זה מנגנון מרגש של חיים. מה שאתה מהדהד איתו נפשית ימשוך אותך יותר ויותר לתוך החיים שלך. אלה שמהדהדים אהבה ימשכו עוד אהבה לחייהם. כאשר אתה מהדהד עם הכרת תודה, אתה תחווה הכרת תודה יותר, כאשר אתה מהדהד עם צער או מחלה אז אתה חייב למשוך את הרגשות האלה לתוך חייך.

המצב הפנימי משתקף בעולם החיצון!

הפעל ריפוי עצמיבנוסף, המחשבות שלך משתקפות במציאות החיצונית (עקרון ההתכתבות). לדוגמה, אם מישהו עצוב, כועס או שמח, אז אותו אדם מסתכל על העולם החיצון שלו מהסנטימנט המקביל. למשל, אם מישהו אומר לעצמו שהוא לא יפה, הוא לא יפה. למשל, איך אדם אמור להקרין "יופי" אם הוא כל הזמן משכנע את עצמו שזה לא אני? באותו רגע, האדם מקרין את חוסר שביעות הרצון שלו מהמראה שלו. אדם מעביר את המחשבות השליליות שלו אל הנוכחות החומרית שלו. אז אנשים אחרים תופסים אותך בדיוק באותו האופן, כי הלך המחשבה שלך משתקף שוב ושוב בעולם החיצוני של המציאות שלך, ואתה מקרין בדיוק את התחושה הזו לאנשים אחרים. כמובן, אף אחד בעולם אינו מכוער או לא ראוי. כל בן אדם הוא יצור ייחודי ומופלא במלואו ויש לו יופי בלתי נדלה עמוק בפנים שניתן לבוא לידי ביטוי בכל עת.

כל יצור חי הוא יצור אינדיבידואלי ויפה, וכמו כל דבר שקיים, מורכב מההתכנסות האנרגטית שתמיד הייתה קיימת. כולנו אחד דמות אלוהים, ביטוי לא חומרי/חומרי של תודעה ומפוצץ באינסוף אפשרויות ויכולות. ועם היכולות הללו אנחנו יכולים גם לרפא את עצמנו, אנחנו מסוגלים לרפא את הנוכחות הפיזית והפסיכולוגית השלמה שלנו בעצמנו. בשלב זה, יש לומר דבר נוסף על הצד החיצוני של האדם. אנשים מסוימים לרוב אינם מוצאים את עצמם יפים ועשויים לפחד שאנשים אחרים עשויים להרגיש כך. כל מה שאני יכול לומר הוא שאסור לך להיות מונחה על ידי פחד ברגע זה, כי גברים ונשים מרגישים נמשכים זה לזה, ושום דבר לעולם לא ישנה את זה. הכל שואף לאיזון, כשם שגברים ונשים שואפים לאיזון על ידי משיכה ואיחוד זה של זה. גברים נמשכים לנשיות ולהיפך. לעולם אל תשכנע את עצמך שאולי המין השני לא ימצא אותך מושך, אחרי הכל המין השני נמשך לרוב המקרים. זו רק הנוכחות השלמה, הכריזמה הנשית או הגברית שתורמת חלק לאטרקטיביות או למשיכה. לצערי, אני לא יכול לחשוב על שום דוגמה אחרת כרגע, אבל אתה יכול להעמיד 100 נשים או גברים עירומים, בגדול רוב האנשים יימשכו אליך, בגדול אתה תמצא את רוב האדם הזה מושך. זה לא קשור רק להיבט החומרי, אלא בעיקר להיבט הלא-חומרי. כגבר, אתה פשוט מרגיש נמשך לכריזמה הנשית ולהיפך, ושום דבר לא ישנה את זה לעולם. כמובן שיש גם כאן יוצאים מן הכלל, אבל חריגים מוכיחים את הכלל, כפי שכולנו יודעים.

הפעל שוב את הריפוי העצמי שלך

ריפוי נפשיכוחות הריפוי העצמי של הגוף עצמו מעולם לא נעלמו, הם תמיד היו שם ורק צריך להפעיל אותם שוב. אנו יכולים להשיג זאת על ידי שינוי הגישה שלנו והפניית מחשבותינו לריפוי. עליך להשתחרר ממחשבות המעוררות מחלה ולנסות לחיות בהרמוניה עם עצמך כמיטב יכולתך. אתה כבר לא יכול לשכנע את עצמך שאתה חולה או תחלה, אבל אתה צריך לקבל את השכנוע המוצק שאתה בריא ושמחלות לא יכולות להזיק לך, כן, שמחלות זה אפילו טוב וחשוב כדי לצאת מהמנגנונים הנמוכים האלה. של הקיום ללמוד. אם אתה כל הזמן בהדהוד נפשי עם בריאות, שמחה, אהבה, שלווה וריפוי, אז מובטח לך שתבוא לידי ביטוי את ההיבטים האלה במציאות שלך.

מכיוון שכל אדם הוא היוצר של המציאות הנוכחית שלו, כל אדם אחראי לבריאותו שלו. כל אדם יכול לרפא את עצמו ולהפעיל את כוחות הריפוי העצמי שלו באמצעות חשיבה ופעולה חיובית, תוך שחרור רמת הרטט האנרגטית שלו. זה תלוי בנו. במובן הזה הישאר בריא, שמח וחי חיים בהרמוניה.

השאירו תגובה

ביטול תגובה

    • עלה סתיו 11. דצמבר 2020, 1: 29

      מחבר יקר,

      יש לי שאלה לגבי המאמר, בדיוק על הציטוט הזה מהמאמר "וככל שאתה מתרכז במשהו לעתים קרובות יותר, זה מסמן יותר את הקיום שלך. למשל, אם אני חושב על רגעים טרגיים בעבר ונהיה עצוב בגלל זה, אז יש לי הזדמנות לשים את זה בצד ולהשתחרר מהייסורים הנפשיים האלה. אבל ככל שאחשוב על המצב הזה לעתים קרובות יותר, ככל שאאפשר את העצב הזה יותר, כך התחושה הזו תעשה את עצמה יותר בחיי. התחושה גוברת ומשפיעה יותר ויותר על הגוף של האדם".
      איך אני מוצא את האיזון בין להרגיש חוויה כדי להשלים אותה לבין לא לחשוב עליה אלא לחשוב בצורה חיובית כדי ליצור משהו חדש? איך אני מבין שאני לא טובע בסבל, אלא משלים משהו. ושאני חושב בחיוב ליצור משהו חדש ולהיות בריא בלי להדחיק אותו? מניסיוני, אמירה אחת סותרת את השנייה. או שאני לא מזהה את האיזון. או שאני חי חוויה או שאני מתמקד במשהו חדש. אני משתגע אם אני צריך לעשות את שניהם במקביל או לסירוגין, ובהתאם למיקוד, שוקע בצער ובאבל או מרגיש יותר בנוח, מפחד להתעלם מתפיסות מסוימות לאחר מכן. חלק מהאזורים הפגועים בגוף מראים נזקים קשים כשאני מרשה לעצמי להצטער, בעוד שהכל נראה יחסית בסדר כשאני חושב חיובי, למרות שאני עובר את החיים מוחלש. אני מאוד רוצה לרפא את הסבל ואת הגוף עם המחשבות שלי. ואני רוצה למצוא ביטחון שזה בר ריפוי. מתי אני עושה כמה ממה? אין לי מושג איך עושים את זה כמו שצריך. או האם זה בריא לחשוב רק חיובי, למשל. או אם אני מסתכן בהדחקה של משהו. חסימות משתחררות לרוב דרך התחושה הטהורה הזו בחסימות. אבל זה לא טוב למוח. חשיבה חיובית גורמת לי להיות פעיל יותר, אבל נדמה שמתח מסוים בגוף שלי שזקוק לריפוי עשוי להיראות שמתעלמים ממנו. ואני תוהה אם אז אני לא מעמיס על הגוף. והאם החסימות מחלימות אם רק אחשוב חיובי. אני חושש שאני מתעכב יותר מדי על השלילי. אולי זה יאזן את עצמו אם תחזק את החיובי? יחד עם זאת, אני לא יכול לעמוד בקצב הפציעות כשאני מנסה להרגיש ולרפא אותן, כי זה הרבה. אולי זה מחלים יותר מהר אם אני יותר חיובי וארגיש את הפצעים בתדירות נמוכה יותר? מכירים את הדיכוטומיה הזו? שניהם מראים השפעה ותנועה מסוימת במערכת.אבל איך אני מזהה מה באמת טוב לי? אני מבקש עזרה, השאלה מייסרת אותי כבר שנים איך להתמודד איתה. תודה.

      LG, Herbstblatt (אני מקווה שהכינוי בסדר)

      תגובה
    עלה סתיו 11. דצמבר 2020, 1: 29

    מחבר יקר,

    יש לי שאלה לגבי המאמר, בדיוק על הציטוט הזה מהמאמר "וככל שאתה מתרכז במשהו לעתים קרובות יותר, זה מסמן יותר את הקיום שלך. למשל, אם אני חושב על רגעים טרגיים בעבר ונהיה עצוב בגלל זה, אז יש לי הזדמנות לשים את זה בצד ולהשתחרר מהייסורים הנפשיים האלה. אבל ככל שאחשוב על המצב הזה לעתים קרובות יותר, ככל שאאפשר את העצב הזה יותר, כך התחושה הזו תעשה את עצמה יותר בחיי. התחושה גוברת ומשפיעה יותר ויותר על הגוף של האדם".
    איך אני מוצא את האיזון בין להרגיש חוויה כדי להשלים אותה לבין לא לחשוב עליה אלא לחשוב בצורה חיובית כדי ליצור משהו חדש? איך אני מבין שאני לא טובע בסבל, אלא משלים משהו. ושאני חושב בחיוב ליצור משהו חדש ולהיות בריא בלי להדחיק אותו? מניסיוני, אמירה אחת סותרת את השנייה. או שאני לא מזהה את האיזון. או שאני חי חוויה או שאני מתמקד במשהו חדש. אני משתגע אם אני צריך לעשות את שניהם במקביל או לסירוגין, ובהתאם למיקוד, שוקע בצער ובאבל או מרגיש יותר בנוח, מפחד להתעלם מתפיסות מסוימות לאחר מכן. חלק מהאזורים הפגועים בגוף מראים נזקים קשים כשאני מרשה לעצמי להצטער, בעוד שהכל נראה יחסית בסדר כשאני חושב חיובי, למרות שאני עובר את החיים מוחלש. אני מאוד רוצה לרפא את הסבל ואת הגוף עם המחשבות שלי. ואני רוצה למצוא ביטחון שזה בר ריפוי. מתי אני עושה כמה ממה? אין לי מושג איך עושים את זה כמו שצריך. או האם זה בריא לחשוב רק חיובי, למשל. או אם אני מסתכן בהדחקה של משהו. חסימות משתחררות לרוב דרך התחושה הטהורה הזו בחסימות. אבל זה לא טוב למוח. חשיבה חיובית גורמת לי להיות פעיל יותר, אבל נדמה שמתח מסוים בגוף שלי שזקוק לריפוי עשוי להיראות שמתעלמים ממנו. ואני תוהה אם אז אני לא מעמיס על הגוף. והאם החסימות מחלימות אם רק אחשוב חיובי. אני חושש שאני מתעכב יותר מדי על השלילי. אולי זה יאזן את עצמו אם תחזק את החיובי? יחד עם זאת, אני לא יכול לעמוד בקצב הפציעות כשאני מנסה להרגיש ולרפא אותן, כי זה הרבה. אולי זה מחלים יותר מהר אם אני יותר חיובי וארגיש את הפצעים בתדירות נמוכה יותר? מכירים את הדיכוטומיה הזו? שניהם מראים השפעה ותנועה מסוימת במערכת.אבל איך אני מזהה מה באמת טוב לי? אני מבקש עזרה, השאלה מייסרת אותי כבר שנים איך להתמודד איתה. תודה.

    LG, Herbstblatt (אני מקווה שהכינוי בסדר)

    תגובה
על

כל המציאויות טבועות בעצמו הקדוש של האדם. אתה המקור, הדרך, האמת והחיים. הכל אחד ואחד הוא הכל - הדימוי העצמי הגבוה ביותר!